הקנגורו

אין בנמצא יבשת המזוהה בבעלי החיים הנפוצים החיים בה, כפי שאוסטרליה מזוהה עם מגוון חיותיה,
ובראשם הקנגורו - בעל החיים המהווה כמעט שם נרדף לאוסטרליה.
הקנגורו שייך למערכת היונקים ומחלקת בעלי הכיס.
 

סיפור מקור השם קנגורו הינו די משעשע....

האגדה מספרת כאשר שאלו אנשי צוות הספינה את הילידים האוסטרלים (האבוריג'ינים) לשם החיה, השיבו הילידים "קנגורו",
קנגורו שמשמעותו באבוריג'ינית "אנחנו לא מבינים".
שם זה הינו אחת המילים המוכרות ביותר אשר נטמעה בכל הלשונות.

כיום ידועים לנו 52 מינים של קנגורו, אשר רובם חיים באוסטרליה
וחלק זעיר (השייך למין קנגורו העצים) חיים גם בפפואה- ניו גינאה.
 

הקנגורו לאורך ההסטוריה

הקנגורו מופיעים לראשונה בכתובים ביומן המסע של החוקר האנגלי סיר ג'וזף בנקס
אשר יצא למסע חקר בשנים 1771-1768 על ה"אנדוור" - ספינתו של מגלה היבשות, הקפטן ג'יימס קוק.
במסעם צפונה מחופי דרום מזרח אוסטרליה נפגעה ספינתם במחסום האלמוגים הגדול.
בכדי לתקן את הנזק ירדו המלחים והחוקרים לחוף, בו לראשונה צפו בקנגורו.
הם אף הצליחו לצוד 4 זכרים אותם העבירו למוזיאון הטבע בלונדון בשובם לאנגליה.
בנקס, אשר היה חוקר וזואולוג ידוע תיאר אותם כ"ירבוע מצרי" - זאת כיוון שראה אותם מדלגים,
אך כיוון שהיו זכרים לא היו להם כמובן כיסים.


ייחודו של הקנגורו


לקנגורו קימות למעשה שתי "מוזרויות": 


1. תנועתו הנתרנית
2. גידול הצאצאים "ברחם חיצונית" – הכיס.
לניתור הקנגורו סיבה הגיונית: כאשר הקנגורו מתקדמים בניתור קבוע ובקצב רגיל כלומר 20-15 קמ"ש,
יש בתנועה זו חסכון ניכר באנרגיה. 
ידוע כי הקנגורו עשוי להגיע למהירות של 70-65 קמ"ש, אך גופו יכול לשמור על קצב זה למספר דקות מועטות בלבד.
 

ארגון חברתי


כאשר אנו מדמיינים בעיני רוחנו את הקנגורו באוסטרליה אנו רואים עשרות קנגורו אדומים או אפורים
מנתרים בסוואנה או אדמת המדבר, אך בטבע המצב אינו כזה.
הקנגורו מקיימים אורח חיים בו קיימות כעין משפחות המונות מספר פרטים.
על פי רוב חיים בקבוצה כ-10 פרטים, מהם 7-5 אמהות ובנותיהן וכן שניים או שלושה זכרים מתבגרים ובהם זכר "אלפא" - הזכר השליט.
רב הזמן משפחה חיה באזור קבוע של 3-2 קמ"ר ואינה עוברת או נודדת ממקום למקום,
אלא בשנות בצורת וזאת על מנת להשיג מים ומזון.

הקשרים בתוך המשפחה אינם הדוקים במיוחד. לעתים מזומנות פרטים מקבוצה מסוימת אחת יעברו לקבוצה אחרת.
ההנחה היא כי כל עוד ניתנת לפרט הגנה בקבוצה וכל עוד הוא מכיר את יתר חברי הקבוצה, יהיו הקשרים בינו לבין יתר חברי הקבוצה הדוקים.
כאשר מספר הפרטים בקבוצה יגדל מעל כמות מסוימת והקנגורו יתקשה להכיר את "חבריו" ילכו הקשרים בתוך הקבוצה ויתרופפו.

לכמות המזון תפקיד בעל חשיבות רבה במספר הפרטים ומובן שמיעוט מזון יביא לפיזור הקבוצה והקטנתה
ואילו כמות רבה ואיכותית של מזון תגרום לקבוצה להישאר יחדיו.
בשנות בצורת קיים מחסור חמור במים וכתוצאה מכך מתפרקות הקבוצות לזוגות ואף יחידיםהתרים אחרי מרעה ומקורות מים.
תנועה זו וכן החלשות החיות עקב המחסור במזון מביאות בעקבותיהן ירידה משמעותית במספר הקנגורו.

האויב העיקרי של הקנגורו הינו כלב הדינגו אשר הובאו ע"י המתיישבים האבוריג'ינים
לאוסטרליה לפני כ - 4000 שנה, ונחשב "כלב פרא".
 

מזון

קנגורו הנם בעלי חיים צמחוניים הניזונים מעשב טרי, עשב יבש וכן עלים, קליפות גזעים ושורשים.
סוגי המזון נגזרים כמובן מאזור מחיתם של הקנגורו.
בעוד שהקנגורו האדום החי בעיקר באזורים יבשים (מדבריים וחצי מדבריים) ניזון מעשב מדברי,
הרי שהקנגורו האפור ושאר מיני הקנגורו ניזונים מעשביה טרייה ופחות יבשה.
אחד ממיני המזון המועדפים על הקנגורו הנם קליפות גזעים וענפים וכן שורשים של אקליפטוסים.
 

ריבוי וגידול צאצאים

תהליך הרבייה וגידול הצאצאים אצל הקנגורו שונה מאד מזה של יונקים אחרים.
נקבת הקנגורו מתעברת לראשונה בהגיעה לגיל 24-22 חודשים.
לאחר כ- 35 יום בממוצע, היא מתחילה להתכונן להמלטה:
בתחילה היא מנקה את השיער במסלול הזחילה של הגור ואת העור הפנימי בכיס,
וממש לפני ההמלטה היא מפרישה רוק לפתח הכיס הנמצא במעלה הבטן.

לאחר הליקוק יגיח גור קנגורו פגי שאינו דומה כלל לקנגורו. זהו עובר היכול לנשום ולזחול וכן לתפוס בידיו שיער
אך אין לו עיניים, אוזניים, רגלים אחוריות או זנב.

משקל הגור – 800 מיליגרם ואורכו 1-1.5 ס"מ.
הגור שאינו מכוסה בשליה ואינו מחובר כמובן אל אמו בחבל הטבור, זוחל מיד על השער הרטוב כלפי מעלה, כאשר לרשותו 4 עד 5 דקות בלבד. בדקות אלו הוא עובר את המסע המסוכן ביותר בחייו, כאשר כל תזוזה של האם יכולה להביא לנפילתו ולמותו.

נתון מעניין נוסף הוא - נקבת קנגורו אדום מתעברת 48 שעות לאחר ההמלטה והביצית המופרת מוקפאת ברחם
עד לשלב בו הגור שאותו האם המליטה הופך לעצמאי, רק אז הביציית המופרית הופכת לעובר שמתחיל את תהליך גדילתו ברחם האם.

פיטמת האם מתאימה את עצמה לצרכים של הגור, כאשר הוא מטפס לתוך הכיס לאחר ההמלטה
הפיטמה קטנה מאד ונמצאת בתוך פיו של העובר.
כאשר הוא גדל הפיטמה מתארכת וגדלה עד סיום הנקה ומעבר למזוק מוצק על ידי הגור, בערך בגיל שנה וחצי.
במצב זה יהיה כבר גור נוסף בכיס האם שיונק מפיטמה אחרת, כל גור יונק איכות חלב אחרת - קולסטרום או חלב רגיל.

קיים מיתוס האומר שהאם עוזרת לגור לעלות בעזרת ידיה, אך זהו כמובן מיתוס שגוי.
העזרה היחידה שבה האם שותפה היא בהכנת הכיס וליקוקו כך שכאשר הגור מסיים זחילתו הוא יגיע למקום חם ולח
ויוכל מיד להיצמד אל אחת מ – 4 הפטמות הנמצאות בתוך הכיס.
מאחר שכושר היניקה שלו עדיין אינו מפותח, מיניקה האם (פשוטו כמשמעו) את הגור ע"י דחיפת החלב אל פיו.
תופעה זו נמשכת 4-3 שבועות לאחר המלטת הגור.

הגור גדל, למעשה, בתוך הכיס. בתום ארבעה חודשי גידול נצפה לראשונה בהצצה של זנב הגור מתוך הכיס,
בהתחלה 3-2 ס"מ ולאחר שלושה שבועות נוספים ישתלשל זנב שאורכו 20-15 ס"מ.
בשלב הבא תצאנה רגלים אדומות ורק בתום 150 יום יופיע ראש ללא שער.
בד"כ הראש אדמדם ואילו האזנים מקופלות קדימה. בגיל זה עולה משקלו עד 790 גרם.
בתום חודש נוסף (סוף חודש שביעי) יתחיל הגור לצאת מהכיס.
בתחילה לזמנים מאד קצרים של דקות ולאחר מכן תהיה שהותו ארוכה לכדי 15-10 דקות.

בהגיע הגור לגיל 250 יום משקלו חמשה וחצי עד ששה וחצי ק"ג והוא יתחיל את חייו מחוץ לכיס.
כעת נקבת הקנגורו מוכנה ללידה נוספת. ניתן לומר שנקבת הקנגורו נמצאת בהריון כל חייה, מגיל שנתיים ועד 16 שנים.
 

משך חיים

מחקרים מצאו כי גורמי הסביבה הם החשובים בין קובעי אורך החיים.
בשנות בצורת ויובש מתקצרים חיי הקנגורו משמעותית לשמונה עד עשר שנים,
ובשנים פוריות רצופות מיני הקנגורו האדומים והאפורים יחיו כ 20-16 שנים.
עם זאת הם מצאו כי התקופה שבין היציאה מהכיס ועד סיום היניקה הינה קריטית ביותר.
בעוד 83% מכלל הגורים הנולדים ומגיעים לכיס מגיעים לשלב יציאה מהכיס, מעל 50% אינם שורדים את תקופת חייהם הראשונה.
 

תפקידי הזנב


זנב הקנגורו הוא איבר בעל חשיבות רבה אצל הקנגורו ולמעשה ניתן למנות ארבע פעילויות שבהן לזנב תפקיד:
א. כאשר הקנגורו מנתר מהווה הזנב שיווי משקל לגוף.
ב. הליכה – הקנגורו נע בצורה שונה מיתר בעלי החיים.
ראשית מושטות שתי הרגלים הקדמיות קדימה אח"כ הזנב נע אל מתחת לאגן ומרים את חלקו האחורי של הקנגורו
ורק לבסוף יקודמו הרגלים האחוריות קדימה משני צידי הזנב.
ג. כאשר האם מנתרת וזנבה עולה ויורד יכול הגור לעקוב אחרי תנועות הזנב, כך יוכל לעקוב אחרי אמו.
ד. זכרים בוגרים הנלחמים ביניהם על מקומם בהיררכיה יושבים על זנבם תופשים אחד את השני בידיהם (תנועת איגרוף)
ובועטים בו זמנית בשתי רגליהם קדימה, כדי לפגוע בבטנו של המתחרה.
 

והנה מספר עובדות שלא ידעת על הקנגורו


1.מהירות – נמדדה מהירות ניתור של קנגורו אפור במהירות של 64 קמ"ש למרחק של קילומטר וחצי. הקנגורו הזה מת מהתקף לב!
2. מרחק – הניתור הרחוק ביותר שנמדד אי פעם לקנגורו הינו .513 מטר.
3. גובה – הניתור הגבוה ביותר 3.20 מטר
4. הקנגורו האדום הגבוה ביותר אשר נמדד הגיע לגובה של 2.72 מ'
5. הקנגורו האדום הכבד ביותר שקל 136 ק"ג
6. הגיל המופלג ביותר אשר תועד לקנגורו היה 28 שנה.
7. הקנגורו אינם יכולים להזיע. כדי לצנן את עצמם הם מלקקים את רגליהם וידיהם באזורי הורידים וכך מצננים חום גופם.